הנתונים מגלים שהמסר ברור: התותחים לא עוצרים את המרוץ לדירה

מתחילת השנה נרשמו ברשות המסים 133 עסקאות לרכישת דירה בעיר שדרות. לפני שבועיים למשל, נרכשה שם דירת 4 חדרים, 114 מ"ר, תמורת יותר מ-1.5 מיליון שקל. לא רחוק משם, באופקים, נרשמו מתחילת השנה 300 עסקאות. הרכישה המדווחת האחרונה, מאפריל, הייתה של דירת גן, 120 מ"ר, שנמכרה ב-1.74 מיליון שקל. ולא שמישהו יכול לשכוח, אבל ב-7 באוקטובר נרצחו בשדרות יותר מ-80 אזרחים ואנשי כוחות ביטחון. באופקים נרצחו יותר מ-50 אזרחים, שוטרים וחיילים. ואיך שלא נהפוך את זה, "שגרת העסקים" הזו מוכרחה לזרוק בנו פרופורציות ואופטימיות. אלה לא סיסמאות, לא מחיאות כפיים לצה"ל או לתעשייה הביטחונית, אלא החלטה של מאות ישראלים לשים כסף אמיתי במרחק נגיעה מהגדר של עזה, שלא באמת הולכת לשום מקום.

● פינוי־בינוי ברחובות: 65 מ"ר תוספת לכל דירה ומענק כספי של 100 אלף שקל
● מחירי הנדל"ן בדרך לשיא חדש, ואלה הדירות והמיקומים שהרוכשים מעדיפים

ביום שני השבוע, במקום לרדת עד לנבטים כדי להוכיח לעם ישראל ולעולם החופשי שאנחנו עדיין עומדים איתנים ושום שריטה לא תפיל אותנו לרצפה, ראשי מערכת הביטחון שלנו היו יכולים להעביר את המסר הנחוש מבניין הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בכניסה לירושלים. אין הוכחה טובה יותר ל"נצח ישראל לא ישקר" מהנתונים על מחירי הדיור שהציגה הלמ"ס באותן השעות שבהן נערך הסיור בבסיס חיל האוויר בנגב.

סיבה טובה לנחמה

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ומחירי הדירות רק עולים. לא רק שקונים פה דירות כי חייבים קורת גג, אלא שידם של המוכרים על העליונה. נכון שעבור מחוסרי הדיור המתוסכלים מדובר בנתונים עגומים במיוחד - עוד עלייה של 1% במחירים בפברואר, שמשלימה עלייה של 2.8% בתוך 3 חודשים. זאת, אחרי חגיגות של שינוי כיוון עד נובמבר, אחרי 8 חודשים של ירידה בשיעור כולל של 2.5% (שנראית כעת בעיקר כמו לעג לרש). אבל אם תנסו רגע להתרומם למבט על, מדובר בבשורה לאומית מדהימה. מחיר עולה משמעותו שהביקוש עולה על ההיצע, גם כאשר אותה למ"ס מדווחת על כמות אדירה של דירות למכירה (67 אלף דירות חדשות לא מכורות בפברואר), וכאשר כל מי בעיניו בראשו רואה בחודשים האחרונים עד כמה הקבלנים יוצאים מגדרם למשוך קונים בשלל מבצעים, מה שאמור לכל הפחות לגרום להם להתלבט עוד פעם או פעמיים אם זה הזמן לקנות דירה.

אנומליה? בהחלט. אבל גם סיבה טובה לנחמה.

חצי שנה אחרי החורבן הגדול שעברנו בעזה, כשאנחנו במלחמה פתוחה מול אינספור זירות כואבות ומאיימות, עם שפע כותרות מייאשות - ביטחוניות, בינלאומיות, חברתיות, פוליטיות, כלכליות ועוד, וכשנדמה שכל אחד כבר שמע על משפחה שהחליטה להגר או שוקלת צעד כזה, או על ישראלים שפשוט החליטו לא למהר לחזור, מתברר שבמאקרו, בתמונה הכללית, אלפים רבים המשיכו להאמין בהשקעה בארבעה קירות שעומדים במוקד העימות והסכנה הכי גדולים כרגע במזרח התיכון.

יש כמובן סיבות רציונליות וכלכליות לעלייה הזו. המלחמה הזכירה לרבים את הדחיפות לעבור לדירה שיש בה מרחב מוגן (רצוי ממ"ד). היא שינתה לרבים את סדרי העדיפויות ושכנעה לא מעט שעדיף שכספם לא ימשיך לשכב בבנק, ומוטב שישמש לשדרוג הדירה (או כדי לעזור לילדים ולנכדים לרכוש דירה). במקביל, אחרי שהוצאנו הרבה פחות על בילויים וחגיגות בחצי השנה האחרונה, ודאי כשמדובר במאות אלפים שהיו במילואים, ישראלים רבים צברו חסכונות שמאפשרים להתניע את החלום הנדל"ני.

גם המשקיעים לא נבהלו

אפילו משקיעי הנדל"ן עוד כאן. גם אחרי שהקפיצו להם את מס הרכישה ל-8% לפחות. גם אחרי שהתשואה מהשכרה נמוכה בהרבה מהריבית על המשכנתה. לפי נתונים שפרסם האוצר, הם קנו בפברואר 1,142 דירות, עלייה של 11% לעומת פברואר אשתקד, ואחת מכל 7 דירות שנמכרות בישראל. במשרד האוצר גם הדגישו שמדובר בשינוי מגמה, לראשונה מאז החל רצף הירידות בדצמבר 2021 (בעקבות העלאת מס הרכישה והאיתות על שינוי מגמת הריבית).

וכל זה קורה, כאמור, כשהצפון והדרום עדיין מפונים ומטווחים על בסיס יומי. כשעלות המלחמה חצתה מזמן רף של 200 מיליארד שקל שנצטרך מתישהו להחזיר במסים. כשהאינפלציה מרחיקה אותנו מהורדות ריבית, שיוכלו סוף סוף להפוך את החזרי המשכנתאות שלנו לנוחים יותר לעיכול. וכשבאופן כללי, מצב הרוח הלאומי שפוף למדי. החטופים עדיין בעזה, המדינה במלחמה, והחלומות על שקט ושלום בר קיימא התנפצו בטווח הנראה לעין. רק שבהפוך על הפוך, זה באמת מוכיח שעם ישראל חי (ונושם נדל"ן).

כוכבי השבוע

מצוין: שטראוס כבר לא חזקה כמו פעם 

לפני פחות משנה הודיעה רשות התחרות כי תקנוס את שטראוס ב-111 מיליון שקל על שקידמה ללא אישור מיזוג עם יצרנית מוצרי הטופו משק ווינר. אבל לא צריך את רשות התחרות כדי לדעת ששוק המזון בישראל נהיה יותר ויותר ריכוזי, על חשבון הצרכן.

לכן, גם אם זה נעשה משיקולים עסקיים ולא מפילנתרופיה ועידוד תחרות, החלטת שטראוס לשים על המדף כמה פעילויות ידועות - יד מרדכי, שמוכרת מהשמן והדבש, דוכני הקפה ומותג הירקות המצוננים "טעם הטבע" - היא בשורה חשובה. כששטראוס קנתה את השליטה ביד מרדכי בשנת 2002, תמורת 10 מיליון שקל, היא התגאתה בהתרחבות לכל שוק המזון במדינה. אלה ימים שבהם היא גם הייתה סמל לקבוצה של המדינה (מכבי תל אביב כדורסל). טוב שמאז איבדנו את התמימות, הבנו כמה מזיק מותג יותר מדי חזק, וכמה טוב שיהיו הרבה יותר שחקנים וקבוצות על המגרש.

בלתי מספיק: 18% מכרו את דירתם המוזלת  

ממרץ 2023 יכולים זוכי מחיר למשתכן בפרויקט הראשון בלוד למכור את דירתם. תמה המגבלה החוקית, ש"חוסמת" מכירה 5 שנים מאכלוס או 7 שנים מהיתר בנייה. בעפולה שוחררה החסימה כמה חודשים קודם לכן. כעת, נתוני האוצר מגלים כי כ-18% מהרוכשים בלוד ובעפולה מכרו את דירתם, או שמו אותה על המדף. אחד מכל חמישה קונים בחר לממש ולגזור קופון של כמה מאות אלפי שקלים לפחות בין קנייה למכירה.

מדובר בעוד ראיה לכישלון התוכנית, שבחרה רנדומלית מי יזכה במיליון שקל ומי לא יקבל דבר. אם רבים כל כך בוחרים לממש את זכייתם, היה עדיף לחלק לצעירים הללו כסף מזומן ביד, ולתת לשוק החופשי לקבוע את מחיר הקרקע והדירות. בעולם האמיתי, אין הבדל בין אובדן הכנסות (על שיווק קרקע לבנייה רגילה) לבין הוצאה כספית. רק שחלוקת כסף רנדומלית גם היתה מבהירה לנו מיד כמה האיוולת "החברתית" עצומה.