רמת הסיכון העסקי בישראל גבוהה ממילא, אל תחריפו אותה

הכותב הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים

בשלב מאוד מוקדם של הצעדים המשפטיים של הממשלה עלתה הטענה בפי כלכלנים רבים כי הרפורמה המשפטית, או ההפיכה, תפגע בכלכלה. הסימוכין לכך עלו בעיקר ממחקרים כלכליים השוואתיים בין ארצות, שהראו כי פגיעה בדמוקרטיה דרך החלשת כוחה היחסי של מערכת המשפט פוגעת בכלכלה. גם בנק ישראל וגם הכלכלן הראשי במשרד האוצר אמצו הערכה זו.

אך פרסומים אלו, שזכו להד ניכר, לא הסבירו מספיק את המנגנון שדרכו משפיעים הצעדים המשפטיים על הכלכלה. אנסה לעשות זאת ברשימה זו וכן להראות שההשפעה של צעדים אלה בישראל עלולה להיות קשה יותר מאשר בארצות אחרות.

סיכון משקיעים

המנגנון הכלכלי שדרכו משפיעים הצעדים המשפטיים נקרא סיכון משקיעים. זו רמת הסיכון שרואה מולו משקיע או רואה משקיעה בבואם להשקיע בחברה ישראלית שבבעלותם או בהקמת חברה חדשה. מדובר פה בהשקעה בהון פיזי, לא פיננסי, כלומר בהשקעה במבנים, ציוד, מכונות ושאר מוצרים המשמשים את תהליך הייצור.

החלשת מערכת המשפט מגדילה את הסיכון של משקיע או משקיעה בעסק, מפני שאם יסבלו מתחרות לא הוגנת, או לא יקבלו את התנאים הנדרשים מהממשלה, הם יצפו לסיוע ממערכת המשפט. אך אם זו תיחלש, סיוע זה יימנע מהם, ולכן משקיעים רואים מולם סיכון גבוה יותר. כתוצאה מהגדלת הסיכון, הם ישקיעו פחות, ולכן ההון במשק יקטן. מאחר שבכל משק מודרני התוצר הלאומי הוא תוצאה של הון פיזי ושל עבודה, אם ההון יקטן, גם התוצר וההכנסה יקטנו, בעיקר של העובדים, שכן הקטנת הון פוגע בשכר.

ההבנה שזהו התהליך שעלול לקרות בישראל מובילה לכמה נקודות נוספות. ראשית, דירוג האשראי שישראל מקבלת מסוכנויות הדירוג השונות אינו קשור לסיכון המשקיעים. הוא מדרג את הסיכון שממשלת ישראל לא תשלם את חובותיה. סיכון זה נמוך מאוד בישראל, מפני שהחוב הציבורי נמוך יחסית, והגירעון של המגזר הציבורי נמוך גם כן. גם אם הירידה בתוצר תגרום לירידה בגביית מסים, הממשלה תתגבר על כך בקלות על־ידי הורדת הוצאות דרך קיצוץ תקציבי. הממשלה הנוכחית וגם קודמותיה הוכיחו כי אין להן עכבה לנקוט בצעדים כאלה, כי אין להן רגישות חברתית רבה. לכן הציפיה לכל דירוג אשראי כאילו הוא חורץ את גורל המשק והצעדים המשפטיים היא מוטעית. אין בין הנושאים קשר.

נקודה שנייה הקשורה למכניזם זה היא ההבנה שבישראל יש כבר סיכון משקיעים גבוה בשל הסכסוך הישראלי־ערבי. מדד מצרפי טוב לסיכון זה הוא היחס בין ההון הפיזי לתוצר. ההסבר לכך הוא טכני אך פשוט יחסית, וכל כלכלן מצוי יכול לחשב זאת. היחס הנכון לחישוב הוא לא עבור התוצר הכולל, אלא עבור המגזר העסקי בלבד. הסיבה לכך היא שבמדידת התוצר הכולל מוסיפים כמה גורמים שאינם מתאימים לחישוב כזה, כמו התוצר במגזר הציבורי, מלאי הדיור בבעלות פרטית ואומדן שירותי הדיור שלו.

כאשר אנו משווים את היחס בין ההון לתוצר במגזר העסקי בין ישראל, ארה"ב ומדינות אירופה, אנו רואים כמה גבוה הסיכון בישראל. בעוד שבארה"ב יחס זה הוא 1.6, ובארצות מערב אירופה אפילו 2, בישראל היחס הוא 1. לכן הסיכון בישראל גבוה בהרבה מאשר בארה"ב, ועוד יותר מאשר במערב אירופה. לכך יש כבר עלות גבוהה, שכן ההכנסה בישראל הייתה יכולה להיות גבוהה ב־26%, אילו רמת הסיכון הייתה כמו בארה"ב וגבוהה ב־40% אילו דמינו למערב אירופה.

הקטנת התוצר הלאומי

הנקודה השלישית קשורה לשנייה בקשר עמוק. קל לראות בחישוב פשוט כי השפעת העלאת הסיכון גבוהה יותר ככל שהסיכון גבוה יותר. כלומר הצעדים המשפטיים בישראל, אם יגדילו את סיכון המשקיעים, יקטינו את התוצר, כלומר את ההכנסה, ביותר מאשר בארצות אחרות, בהן רמת הסיכון לפני הצעדים נמוכה יותר.

מכאן שהאומדנים שעשו כלכלנים בהסתמכם על עבודות מחקר שהשתמשו בארצות אחרות היו כנראה אומדני חסר, והפגיעה בכלכלת ישראל עלולה להיות קשה אפילו עוד יותר. זאת משום שישראל כבר נמצאת במצב של סיכון משקיעים גבוה. לכן, התוצר וההכנסה בישראל נמוכים יחסית לארצות אחרות, ואם הצעדים המשפטיים יימשכו, ההכנסה יחסית לארצות אחרות עלולה לרדת עוד יותר.