כיצד האיש הזה הצליח לרוקן את המוזיאונים האירופאים ממאות יצירות אמנות?

1

במשך שש שנים, בין 1995-2001, רוח רפאים שבאמתחתה אולר שווייצרי בלבד, חלפה במאתיים מוזיאונים באירופה והותירה את גורמי האכיפה המומים ואובדי עצות ואת אולמות התצוגה מרוקנים מ-300 ציורים, פסלים, כלים ותכשיטים בשווי כ-2 מיליארד דולר.

אותה רוח רפאים היא סטפן ברייטוויזר, שכונה על ידי התקשורת "גנב האמנות המוצלח ביותר בהיסטוריה". לא הניע אותו כסף, נקמה או טירוף הדעת, אלא רק אהבה גדולה לאמנות ודחף בלתי נשלט לאגור יצירות יקרות ערך.

2

"גנב האמנות: סיפור אמיתי על אהבה, פשע, סכנה ואובססיה" הוא שם ספרו החדש של מייקל פינקל, עיתונאי אמריקאי הכותב למגזינים בולטים, ביניהם "נשיונל ג'יאוגרפיק", "רולינג סטון", "ואניטי פייר" ו"אסקווייר". הספר מגולל את סיפורו של הגנב ששיגע את עולם האמנותי האירופי. רובו מבוסס על ראיונות שערך המחבר עם ברייטוויזר, והם חושפים אישיות נרקיסיסטית ומוזרה; הוא תירץ את הגניבות שלו בכך שרצה להתייחד עם יצירות האמנות באופן אינטימי. לדבריו, הן עוררו אותו פיזית.

3

בעברו עבד ברייטוויזר כמאבטח במוזיאונים, כך שהוא הכיר היטב את מנגנוני האבטחה של המוסדות. הוא ידע להבחין בין מצלמות אבטחה אמיתיות למזויפות. הוא ידע מהו הזמן הרצוי לשהות במוזיאון כך שלא יסומן כחשוד פוטנציאלי. הוא ידע מתי השומרים יוצאים לארוחת צהריים ומתי הם שבים לעמדות שלהם. מגניבה לגניבה פיתח ברייטוויזר ריכוז יוצא דופן, עצבי ברזל, חוסן נפשי ובטחון עצמי; הוא ידע שגנבים לא נתפסים בגלל פעולה שהם עושים או לא עושים, אלא רק בגלל הססנות.

4

סטפן ברייטוויזר, 51, גדל בבית אמיד ועמוס בעתיקות בצפון צרפת. בגיל 22 הוריו התגרשו, ואביו עזב את הבית עם כל הרכוש. שנתיים אחרי, עמוק במסע הגניבות שלו, מדי בוקר ברייטוויזר היה פוקח את עיניו בעליית הגג הקטנה והמאובקת בבית אמו במזרח צרפת, ורואה את פסל "אדם וחווה" שהיה שייך בעברו לצייר הפלמי רובנס.

בעליית הגג הזו, "מערת העלי באבא שלי", כפי שכינה אותה ברייטוויזר, הוא איחסן את אוצרותיו הגנובים: ציורים של לוקאס קראנאך האב, פיטר ברויגל הבן, פרנסואה בושה, ז'אן-אנטואן ואטו, אלברכט דירר ופרדיננד ואן קאסל, כולם נכסי צאן ברזל של התרבות המערבית.

במקום הזה גם התגורר ברייטוויזר עם חברתו לחיים ושותפתו לפשע, אן-קתרין קליינקלאוס. סטפן עבד בעבודות מזדמנות, בדרך כלל כמלצר, ואן-קתרין עבדה כאחות סייעת. את זמנו הפנוי כילה ברייטוויזר בספריה, שם למד על אמנים ויצירות מופת ורשם לעצמו הערות.

5

ב-1997 סטפן ואן-קתרין נתפסו בלוצרן בשווייץ עם ציור של וילם ואן אאלסט באמתחתם. אחרי לילה במעצר, בו נלקחו מהם טביעות אצבעותיהם, הם הצליחו לשכנע את הרשויות כי מדובר במעידה חד פעמית. הוטל עליהם מאסר על תנאי בן שמונה חודשים ואיסור כניסה לשווייץ עד שנת 2000. סטפן ואן-קתרין נשבעו שלעולם לא יגנבו יותר בשווייץ ואף נדרו נדר לחדול עם הגניבות, לפחות לזמן מה.

אן-קתרין דרשה מסטפן לחדול לחלוטין, אך סטפן לא הצליח להתאפק וב-2000 הוא שוב שב ללוצרן וגנב ממוזיאון ריכרד וגנר ביוגל, כלי נשיפה נדיר מ־1584, אחד משלושה הקיימים כיום בעולם, המוערך ב־45 אלף לירות שטרלינג.

הוא התוודה בפני אן-קתרין שלא הצטייד בכפפות. היא ביקשה לחזור למוזיאון ולהעלים את טביעות אצבעותיו. היא נכנסה למוזיאון, חלל אמנות דל במבקרים, עם בקבוקון אלכוהול ומטלית. בן זוגה חיכה לה מחוץ למקום. לידו הסתובב איש זקן עם כלב. כמה דקות לאחר מכן סטפן ראה את אן-קתרין רצה לכיוונו. השוטרים הקיפו אותו. ברייטוויזר סוף סוף נתפס.

6

האיש הזקן עם הכלב הוא עיתונאי שווייצרי בגמלאות בשם אריך אייזנר ששמע על גניבת הכלי הנדיר כמה ימים קודם לכן. ברייטוויזר עורר את חשדו והוא הפנה את תשומת לב הצוות, שזיהה על פי הז'קט כי מדובר במבקר מיום הגניבה.

כשהחוקרים הציגו בפני ברייטוויזר את צילומי היצירות הגנובות, הוא הודה בהכל. בחקירתו גילה לתדהמתו כי אוצרותיו נמשו מתעלת רון ריין. לאחר מעצרו, אן-קתרין חזרה הביתה והראתה לאמו את השלל שהוטמן בעליית הגג שלה. היא נתקפה זעם על בנה הבטלן בן ה־30, והחליטה להשליך לתעלה את "ערמת הזבל" שצבר לאורך השנים. היא הסבירה לשוטרים שלא ידעה על הערך הכספי הגדול של הפריטים ושהיא היתה בטוחה שהוא אסף אותם בשווקי הפשפשים.

ברייטוויזר התמוטט. הוא טופל בכדורים פסיכיאטריים ואף הוצב תחת השגחה מחשש שייטול את חייו. הוא נבדק ע"י פסיכולוגים שקבעו כי הוא בריא בנפשו ולא ניתן לתלות את הגניבות שלו בקלפטומניה היות והוא בחר את היצירות בקפידה.

ברייטוויזר נידון לשלוש שנות מאסר על ידי בית המשפט בשטרסבורג. מתוכם ריצה רק 26 חודשים, חלקם בשווייץ וחלקם בצרפת. אמו נידונה לשלוש שנות מאסר בגין השמדת יצירות אמנות, מתוכם ריצתה 18 חודשים בלבד. אן-קתרין נידונה ל-18 חודשי מאסר בשל קבלת חפצים גנובים, ושוחררה אחרי שישה חודשים.

7

ברייטוויזר השתחרר מהכלא בגיל 33, ונאסר עליו להיכנס למוזיאונים. אך הקירות הריקים בדירתו הוציאו אותו מדעתו. הוא לא הצליח להתאפק וביריד עתיקות בבלגיה גנב ציור ותלה אותו על הקיר. כשחברתו החדשה עזבה אותו, היא הלשינה עליו למשטרה. הוא חזר לכלא לעוד שבע שנים, שלא הפחיתו מאהבתו ליצירות וחפצי אמנות. גם הריגוש ממעשה הגניבה לא שכך. "כשאני חומד יצירה, אני מרגיש שהלב שלי מתפוצץ. כשאני רואה משהו יפה - אני דומע. אנשים לא מבינים את זה, אבל אני יכול לבכות בגלל חפצים", הסביר.