חיי נצח דיגיטליים: היום שבו נוכל לשבת עם המתים על כוס קפה בסלון

כלים טכנולוגיים של מציאות רבודה ומדומה בשילוב יכולות עיבוד שפה יאפשרו בקרוב לכל אחד לייצר לעצמו "זהות דיגיטלית נצחית" • הפוטנציאל העסקי עצום: מבניית שירותי הנצחה וזיכרון ועד לחוויות אינטראקטיביות עם אנשים שמתו

סצנה בסדרה Upload. הסכנה הגדולה היא שהחדשנות תהיה לעשירים בלבד / צילום: צילום מסך מתוך אתר אמזון
סצנה בסדרה Upload. הסכנה הגדולה היא שהחדשנות תהיה לעשירים בלבד / צילום: צילום מסך מתוך אתר אמזון

 משה רדמן הוא מנכ"ל Anyverse, מרצה ומומחה בינלאומי לחדשנות וטכנולוגיה 

אם יש נושא שאנשים לא ממש אוהבים לדבר עליו זה המוות, או יותר נכון, החיים אחרי המוות. אל חשש, אני לא מתכוון להיכנס לשאלות פילוסופיות או אתאיסטיות על מהות החיים וגלגולי נשמות. אותי מעניין לדבר על הטכנולוגיה והחיים שאחרי המוות, או יותר נכון, איך והאם טכנולוגיה יכולה לעזור לנו להנציח את אהובינו ואת עצמנו, והאם ייתכן שעוד נראה שוק מסחרי משמעותי בתחום הזה.

מתלבטים לאן לטוס? אלה היעדים הטובים ביותר לחופשה מאושרת
טיקטוק נגד האינפלציה: צעירים יוצאים נגד תופעה חדשה ומרגיזה במיוחד 

הגעתי לכתוב על הנושא הזה אחרי שנתקלתי באתר שהקימה החברה הישראלית AI21LABS, שהיא ממובילות תחום עיבוד השפה הטבעי (NLP) בעולם. אותה חברה הקימה את אתר Ask RBG, שעושה דבר לכאורה פשוט אבל מאוד חכם: הוא מאפשר להקליד כל שאלה שרוצים, ולקבל בתגובה מה סביר ששופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינצבורג הייתה עונה.

איך הם עשו את זה? הם לקחו את כל פסקי הדין, חוות הדעת והראיונות של ביידר גינצבורג מ־27 שנות כהונתה, ואימנו מודל NLP על המנוע שלהם (Jurassic-1) איך "לענות בשמה". מעבר לרעיון הייחודי, לתוצאות המפתיעות לטובה שקיבלתי מהתנסות באתר, ולהוכחת התכלית היפה מאוד של הפוטנציאל שיש בבינה מלאכותית ו־NLP, זה גם חיזק אצלי את התובנה שאין מספיק חדשנות בכל הנוגע למוות ולחיים שאחריו.

לייצר גיבוי למוח

הנושא הזה לא חדש אצלי במחשבות, אבל הטריגר בשנה האחרונה אלה ילדיי בני ה־6 ו־8, שהתחילו לשאול אותי הרבה על סבתי מלכה (שהייתה דמות חשובה ומשמעותית בחיי, עד שנפטרה כשהייתי בן 12). לפני כמה חודשים הם שאלו אותי בצורה הכי נאיבית, "למה אנחנו לא יכולים להכיר את סבתא מלכה?". מאז, השאלה "למה לא" מנקרת לי בראש, והולכת ומתעצמת ככל שאני לומד וקורא על התחום.

תחשבו על זה, הרי יש לנו כבר היום מודלים של עיבוד שפה (NLP) שאפשר "לזרוק" לתוכם הרבה טקסטים והקלטות, ולקבל בחזרה את האפשרות להתכתב או להתייעץ עם מישהו יקר לכם שאיבדתם. יש גם תוכנות (כמו Unreal, Unity ואחרות) שמאפשרות לייצר אווטארים ריאליסטיים לחלוטין מתמונות וידאו, כולל תנועת שפתיים. ויש כיום אפילו מודלים שיודעים לקחת כמה דקות של הקלטות סאונד, ולייצר את הקול של האדם שדיבר בצורה כמעט מושלמת.

תחברו רק את שלושת הדברים הללו, ותבינו שבעוד זמן לא ארוך (שנים ספורות) אפשר יהיה להיכנס לסמארטפון ולדבר עם מישהו יקר לכם שנפטר (לא רק לכתוב לו, אלא ממש לעשות איתו FaceTime או זום), או אולי אפילו להיפגש איתו במציאות מדומה (VR), או לשבת איתו לקפה וירטואלי בסלון במציאות רבודה (AR). למעשה, לכל אחד ואחת מאיתנו תוכל להיות "זהות דיגיטלית נצחית" בעוד שנים ספורות. בעתיד הרחוק יותר אולי נוכל גם לייצר "גיבוי" למוח, ולהעביר אותו לגוף אחר או "להדפיס" לו גוף חדש ברגע שהגוף הנוכחי יחדל מלפעול.

כמובן שיש הרבה שאלות אתיות שעולות סביב הנושא (וגם פערים טכנולוגיים, לפחות כרגע), וכמובן שלא כולם יהיו פתוחים לשתף פעולה עם דבר כזה (זה ודאי קצת מפחיד ומרתיע כשחושבים על כך בפעם הראשונה). אבל אני בטוח שיש המונים ברחבי העולם שיהיו מוכנים לאמץ את הרעיון בשתי ידיים, כדי להחליף כל יום כמה מילים עם בן או בת זוג שאיבדו, עם הורה או ילד וכדומה. ויש גם לא מעט חברות שיזהו את הפוטנציאל המסחרי והשיווקי.

הפוטנציאל והסיכונים

נכון שלמוות ולסופיות שלו יש גם צדדים טובים. יש שטוענים (ואני חושב שהם צודקים) שהמוות הוא מה שגורם למהות החיים, כלומר שאם לא היה מעל כולנו שעון חול לא היינו זזים, יוזמים, אוהבים וחווים, כי "בשביל מה? יש זמן". איך אמר סטיב ג'ובס? "המוות הוא כנראה ההמצאה החשובה ביותר של החיים. הוא סוכן ההתייעלות של החיים. הוא מסיט הצידה את הישן, ומפנה מקום לחדש". גם סוקרטס טען ש"המוות עשוי להיות הגדול מכל הברכות האנושיות".

אבל למרות החשיבות של המוות, ולמרות שאלות אתיות רבות שיכולות לעלות מחיי אינסוף דיגיטליים כאלו, זה תחום שלדעתי אנחנו חייבים לחקור ולבחון מכל כיוון אפשרי. כולי תקווה ואופטימיות שבזכות טכנולוגיות כמו AI, NLP, מודלים תלת ממדיים ריאליסטיים, שיפור ביכולות עיבוד ועוד, נוכל לא לבטל את המוות לחלוטין אלא "רק" להפוך אותו למשהו קצת יותר סביל וקצת פחות סופני, לפחות עבור אלו שנשארים אחרינו. זה יכול לעשות טוב למשפחות, לחברה ולאנושות בכלל (רק תחשבו על כך שהאנשים החכמים בעולם ימשיכו "להשמיע את קולם" לנצח).

כבר עובדים על שדרוגים

כמובן שהסכנה הגדולה היא שהדבר הזה יהיה נחלתם של עשירים בלבד, או שהתחום בכלל יהפוך להיות מסחרי עד כדי גועל. אפשר לראות נגיעות כאלה בסדרה Upload, שלוקחת את העניין לקצה עם דוגמאות כמו העלמת איברים לחלק מהדמויות שנשמרות דיגיטלית לאחר המוות, כי הן לא הצליחו לבצע In App Purchase. במילים אחרות, כמו בכל חדשנות משמעותית, יש לא מעט סיכונים.

ומה לגבי הפוטנציאל העסקי? יש בשפע, מבניית שירותים של הנצחה דיגיטלית, דרך פרסום ותוכן למתים הדיגיטליים המונצחים, ועד איסוף דאטה במהלך החיים כדי לייצר שימור אפקטיבי יותר. ועוד משהו אם היום יש דיור מוגן ושירותים ייעודיים לגיל השלישי, למה שלא נראה בעוד עשור או שניים ריזורט או פנסיון למתים הדיגיטליים?

אינטואיטיבית זה אולי מלחיץ, אבל האם לא הייתם רוצים את זה ליקרים לכם או לעצמכם? יש אפילו מקום לשדרוגים: אם כבר חיים דיגיטלית אחרי המוות, אז למה שלא יהיה לנו איזה אווטאר משודרג או לבוש (דיגיטלי כמובן) מפונפן. הרי מתים רק פעם אחת, לא?

במילים אחרות, יש כאן המון פוטנציאל לחדשנות, סטארט־אפים חדשים ועסקים בכלל. כמובן, תוך שמוודאים שכל הדבר הזה לא יהפוך למוצר שהוא לעשירים בלבד.

ולסיום, בדקתי מה השופטת ביידר גינסבורג המנוחה חושבת על הנושא. שאלתי: האם את חושבת שיצירת ייצוג דיגיטלי למישהו אחרי המוות זה רעיון טוב?, וזו הייתה תשובתה: "ובכן, אנחנו עומדים לגלות. זה בוודאי עומד להיות אפשרי בשנים הקרובות. אבל אני חושבת שזה גם יעורר שאלות של דיוק. זה עלול להיות מסוכן לייצר משהו שנראה כמו אדם מסוים, אבל הוא לא באמת האדם הזה במובן העמוק של המילה".