נחל תנינים: גשר עתיק מחודש, פריחה סתווית וציפורים נודדות

ממש מעל שפך נחל תנינים אל הים, נמתח בין גדותיו גשר אבן נמוך. הגשר הזה היה אחד מארבע גשרונים שהוקמו מעל נחלים הזורמים לים התיכון במיוחד כדי לאפשר את מסע המרכבה של וילהלם השני, קיסר גרמניה, שבסתיו של 1898 עגן בנמל חיפה במסגרת ביקור מלכותי, ועשה את דרכו לירושלים ברוב טקס.

הגשר הכחול ("ג'סר א-זרקא") היה הכינוי שדבק בגשר האבן הנמוך, שברבות הזמן נשטף ברובו אל הים. כל מה שנותר ממנו היו חלקי האתיקים (האומנות התומכות של הגשר). אבל ממש לאחרונה שוקם הגשר על-ידי רשות שמורות הטבע, נוספו הקמרונות ועכשיו אפשר שוב להלך עליו ולחצות את נחל התנינים מגדתו הדרומית, חופו של הכפר ג'סר א-זרקא, אל גדתו הצפונית, חוף קיבוץ מעגן מיכאל. אגב, בעקבות העימות החריף סביב האסי בקיבוץ ניר דוד הקדים הקיבוץ תרופה למכה, ופתח את שערי חופיו בפני כול.

 השמורה בג'סר א־זרקא; גשרון עץ מודרני שנסמך על הסכר הרומי שהיה "הגשר הכחול" ההיסטורי / צילום: יותם יעקבסון

לא רבים יודעים שהגשר הכחול האמיתי אינו הגשר הזה, שהוקם רק לפני כ-112 שנים, אלא מתקן הנדסי מרשים פי כמה, הנטוי מעט במעלה הזרם, וקודם לו במאות שנים. בתחומי שמורת הטבע נחל תנינים נמצא מפעל הנדסי שראשיתו במאה ה-3.

כשהורדוס הקים את העיר קיסריה הוא רצה לפארה ככל האפשר. לשם כך הקים מפעל הנדסי מרשים של הובלת מים לעיר באמצעות נקבות, אקוודוקטים ומנהרות. אלה הובילו לעיר מים משולי רמות מנשה, מהלך של כ-23 ק"מ. ברבות השנים הלכה קיסריה וגדלה, והמים לא הספיקו עוד. במאה ה-3 מהנדסיה איתרו את הנביעות שבבקעת כבארה, אלא שהנביעות היו נמוכות מדי ובנוסף מימיהן היו מליחים.

 השמורה בג'סר א־זרקא / צילום: יותם יעקבסון

בגאונות של ממש החליטו המהנדסים לסכור את הנקודה הצרה ביותר בערוץ הנחל, כדי ליצור אגם שמפלסו יגבה בכמה מטרים ממפלס מי הביצה. ממנו יכלו להטות את המים באמה בעלת שיפוע מינימלי. את בעיית המים המליחים פתרו בכך שבקיסריה יצרו הפרדה בין מתקנים למי שתייה למתקנים שבהם ניתן היה להשתמש במים מליחים, כמו השירותים הציבוריים.

הסכר, שאורכו כמעט 200 מטרים, השתמר עד ימינו, ונחשף בחפירות ארכיאולוגיות ממושכות. לאורך מאות שנים הדרך היבשתית המקבילה לים חלפה על גבי הסכר, שהפריד בין כחול הים לכחול האגם המלאכותי ומכאן שמו, "הגשר הכחול".
לאורכו של הסכר הוקמו עשרות טחנות קמח שהופעלו בכוח המים. חלקן פעלו ברצף במשך כ-1,600 שנה, עד 1924, אז יובשה הביצה.

 הכפר ג'סר א־זרקא / צילום: יותם יעקבסון

ולמה נקרא הנחל על שם תנינים? - מתברר שתניני יאור אכן שכשכו במימי הנחל והביצה עד סוף המאה ה-19 ואפילו עד תחילת המאה ה-20. כנראה נותרו כשריד לעידן חמים יותר באזורנו ונהנו משפע המים שהטמפרטורה שלהם קבועה וחמימה, מהדגה ומהסבך.
העדויות על קיומם של תנינים אינן רבות, אך עקביות.

התל הקדום שעל שפת הים נקרא קרוקודילופוליס (עיר התנינים), וידוע גם על כמה צלבנים מלגיונותיו של ריצ'ארד לב הארי שנטרפו על-ידי תנינים, כשחנו כאן במהלך מסע הצלב השלישי. אפילו הטמפלרים בחיפה, שקיבלו את פניו של וילהלם השני כשירד מאונייתו הצליחו להניח יד על כמה תנינים שניצודו בשלהי המאה ה-19. עד היום נמצאות לפעמים שיני תנינים בשטחי הביצה שיובשה והייתה לשדות.

לאחר ייבוש הביצה הוטו מי הנביעות המליחות לבריכות דגים גדולות שנכרו על-ידי מעגן מיכאל. הבריכות הללו, שמחליפות את הביצה הקדומה, הן מקום חניה פופולרי לעופות נודדים, שעושים בימים אלה את דרכם מאירופה לאפריקה.

לא רק העופות הנודדים מסמנים את הסתיו, גם הפריחה השופעת בתחומי השמורה. החצבים אומנם סיימו לפרוח, אבל את מקומם תופסות כעת הסתוונית, בת חבצלת קטנת עלים, מרבדים עדינים של בן חצב סתווי וכן נרקיס סתווי, המקדים בפריחתו את הנרקיס המצוי.

 נרקיס סתווי. מקדים בפריחתו את הנרקיס המצוי, המפורסם יותר / צילום: יותם יעקבסון

שילוב הפריחה עם הטמפרטורות הנוחות, גוני הסתיו הרכים ומראה להקות הציפורים החולפות הופכים את הביקור בשמורה לקסום (בימים אלו, עקב מגבלות הקורונה, יש להזמין מקום מראש באתר רשות שמורות הטבע).

בכפר ג'סר א-זרקא הדברים משתנים לאטם. אומנם המסלול היפה הנמשך מהשמורה אל חוף הים סגור זה זמן עקב ביוב לא מטופל שזורם לנחל, אבל לצדו מנשבות רוחות של שינוי. הסנונית התיירותית הראשונה בכפר הייתה ג'וחא גסטהאוס שהוקם ב-2013, פרי שיתוף פעולה בין אחמד ג'והה, תושב ג'סר, ששיפור החיים בכפר הוא נר לרגליו, ושל נטע חנין, עורכת דין פלילית שחלומה היה לתרום לכפר ולקהילה כולה על-ידי הקמת גסטהאוס לתרמילאים. בגסטהאוס חדרים זוגיים ומשותפים, המתאימים למשפחה (www.zarqabay.com).

השינוי המסוים שחל בכפר, שמעיד על הלכי הרוח החדשים שמנשבים בו, ניכר גם במבט חטוף, תוך כדי נסיעה בכביש החוף; לא מעט בתים נצבעו לאחרונה בכחול עמוק. מי שעומדת מאחורי המיזם המעניין הזה היא ענת כהן הלוי, אדריכלית ומעצבת פנים שיוזמת ומקדמת פרויקטים חברתיים.

מראהו האפרורי של הכפר נוכח הכחול שמוזכר בשמו ומיקומו הקסום מול הים העלו בה את הרעיון לצבוע את בתיו בכחול, כדי למשוך למקום תשומת לב.אנשי המועצה התלהבו מהרעיון, היא השיגה תרומה נכבדה של צבע ממפעל נירלט והמיזם יצא לדרך. בתרומות שנאספות נצבעים עוד ועוד בתים בכחול עמוק.

בכפר הדייגים הקטן והציורי של ג'סר, הסמוך למעגן, קמו בתי קפה קטנים ופשוטים שמזכירים את סיני. אחד מהם, Beachhab, הוקם ביוזמתה של מורן שטיאסני, שמגדירה את עצמה נוודית דיגיטלית (טל' 054-4515990). המקום יוצא בקרוב לפגרת חורף קצרה, אבל כדאי לזכור אותו לכשישוב וייפתח כשהציפורים הנודדות יחלפו כאן בדרכן חזרה מאפריקה לאירופה.