סיפורי סבתא: האם יש אפשרות לשמר הידע של הדור הבוגר?

כולנו רקמה אנושית אחת, וכשאחד מאיתנו הולך מעימנו אל המוות או אל עולם הדמדומים של הדמנציה, הידע הייחודי שלו נעלם יחד איתו ואובד לאנושות לעד

ידיים / צילום: שאטרסטוק
ידיים / צילום: שאטרסטוק
איך זה הרגיש, לחיות בעולם שאין בו טלפון סלולרי? אף אחד מבין אלה שנולדו אחרי 1995 בעולם המפותח, לא יכול לענות על השאלה הזו. סביר להניח שמי שקורא את הכתבה הזו דווקא יכול לשחזר בדיוק איך זה הרגיש, לעמוד בפינת רחוב ולהמתין ללא הסחות דעת לאותו אדם שאין לנו שום אינדיקציה באשר לשאלה כמה הוא רחוק ומתי יגיע, אם בכלל. הזיכרון של התחושה חי וקיים, גם אם עברו שנים. אבל דור שלם של אנשים חדשים, לא יכול לדמיין אותו באמת.